ביאור שטיינזלץ על נדרים כ״ו

1 ורבא אמר: דכולי עלמא לדעת הכל כל היכא מקום שאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר "פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר" — במקרה זה כולם מותרין. לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר "כולכם אסורין חוץ מאבא".

2 וזה הוא טעם המחלוקת: בית שמאי סברי לה סבורים כדעת ר' מאיר, שאמר: תפוס לשון ראשון, שאם אדם אמר בתחילה דבר אחד ומיד אחר כך חזר ואמר דבר שונה — יש לתפוס את הגירסה הראשונה כמחייבת. ולכן כיון שאמר "כולכם אסורים" יש לתפוס לשון זו, ומשום כך כולם אסורים. ומה שאמר בסוף דבריו "חוץ מאבא" הוא רק פירוש לדברים שאמר בתחילה, שלא התכוון לאסור על אביו.

3 ובית הלל סברי לה סבורים כדעת ר' יוסי שאמר: בגמר דבריו אדם נתפס והולכים אחר לשון אחרונה שאמר. וכיון שבגמר דבריו חזר בו ממה שאמר בתחילה ואמר שאביו אינו אסור — אין כאן נדר כל עיקר.

4 איתיביה הקשה לו רב פפא לרבא ממה ששנינו: כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו? כגון שאמר "קונם שאיני נהנה לכולכם" והותר אחד מהן מאיזה טעם — הותרו כולם. אם אמר "שאיני נהנה לא לזה ולזה", אם הותר הראשון בשרשרת זו — הותרו כולם, אך אם הותר האחרון — האחרון בלבד מותר וכולן אסורין.

5 ומעתה, בשלמא נניח לשיטת רבה הסבור שכשמעמיד דבריו ואומר: הייתי אומר "כולכם חוץ מאבא" כולם אסורים חוץ מאביו לדברי הכל, אבל כשמשנה דבריו ואומר: הייתי אומר "פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר" — הותרו כולם לשיטת בית הלל, הרי הוא מוקים לה לרישא מעמיד, מסביר את ההתחלה של דברי ר' עקיבא שהותרו כולם, שיש לפרשה לאחר שחזר בו דאמר שהוא אומר "לזה ולזה התכוונתי ולא לפלוני", והוא כדעת בית הלל.

6 וסיפא ובסוף דבריו של ר' עקיבא, שלא הותרו כולם — דאמר שהוא אומר "לכולכם", שכשהוא חוזר בו אומר "כולכם אסורים חוץ מפלוני", ולדברי הכל.

7 אלא לדידך לשיטתך שאתה סבור שאם אמר: הייתי אומר "פלוני ופלוני אסורים חוץ מאבא" הכל מודים שכולם מותרים, ונחלקו באומר "כולכם חוץ מאבא", בשלמא רישא נניח כי ההתחלה של דברי ר' עקיבא מוקים לה מעמיד, מסביר אותה שאמר "לכולכם" כאשר חזר בו, והותרו כולם כשיטת בית הלל.

8 אלא לשיטתך, סיפא סופה המשכה של אותה משנה, במקרה שאמר "לזה ולזה התכוונתי לאסור "והותרו כולם, ששיטת ר' עקיבא היא, לדבריך אמאי פליגי רבנן עליה מדוע חלוקים חכמים עליו? והאמרת והרי אמרת אתה רבא שדברי הכל מותר כשמפרש "לזה ולזה"!

9 אמר ליה לו רבא לרב פפא: ולשיטת רבה שאתה תומך בה, לשיטת ר' עקיבא מי ניחא סיפא האם נוח לפרש את הסוף? שכן במאי מוקים לה במה הוא מעמיד, מפרש אותה — שחזר ואמר "לכולכם", אולם במקרה זה הי דין איזה מהם הוא ראשון והי דין ואיזה הוא אחרון אם אמר "כולכם"?

10 אלא צריך לפרש כך: רישא בהתחלה מדובר שאמר "לכולכם" וכשיטת רבא שבנושא זה היתה המחלוקת, וזו שיטת בית הלל היא, האומרים שהותר הנדר כולו, וסיפא ובסוף, בשני המקרים האחרונים, מדובר לא שפרט ואמר "לזה ולזה אסור" סתם, אלא כגון שתלאן תלה אותם זה בזה, ואמר: "פלוני יהיה אסור כפלוני, ופלוני כפלוני" שאין עליהם איסור כולל אחד, אלא איסורם תלוי זה בזה, ולכן אם הותר הראשון, כל אלו שנתלו בו גם הם מותרים כמותו.

11 ומעירים: דיקא נמי מדוייק גם כן כהסבר זה, דתניא שכן שנינו בברייתא על אותה משנה: אם הותר האמצעי מתוך שרשרת כזו של נדורים — הימנו ולמטה, כלומר, אלה שבאים אחריו מותרין, ממנו ולמעלה, אלה שלפניו — אסורין. משמע שאכן מדובר כאן במקרה שתלה איסורם זה בזה, ולכן מאותו אדם שבו הותר האיסור — כל הבאים אחריו מותרים.

12 איתיביה הקשה לו רב אדא בר אהבה לרבא: שנינו כי האומר "קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב" ואמרו לו: והלא הבצל הכופרי יפה ללב! הרי זה הותר בכופרי. ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים הותר. ואכן, מעשה היה באדם שנדר כך, והתירו ר' מאיר בכל הבצלים.

13 ומעתה, מאי לאו האם לא מדובר כאן שאמר אותו אדם: אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר "כל הבצלים אסורין וכופרי מותר"? ולפי זה קשה גם לרבה שאומר שבכגון זה הכל אוסרים, וגם לרבא שהסביר שבית שמאי האוסרים סבורים כר' מאיר, והרי ר' מאיר עצמו הוא המתיר כאן!

14 ודוחים: לא, יש לפרש זאת באומר: אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר "בצל פלוני ופלוני אסורין וכופרי מותר". ור' מאיר בפסקו זה הוא גם אליבא על פי שיטת ר' עקיבא וגם אליבא דרבנן על פי שיטת חכמים, לפי האופן שרבא מפרש, שכשאמר "פלוני ופלוני" וכו' — לדעת הכל הותרו כולם.

15 איתיביה הקשה לו רבינא לרבא: שנינו, ר' נתן אומר: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור. כיצד? נדר מן הכלכלה סל, שאסר עצמו בנדר מכל מה שנמצא בתוך סל